1. בפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבים, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001 (להלן -
החוק).
2. הצדדים הם שכנים בישוב כרכום. בעבר הוגשו בקשות קודמות למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, מטעם שני הצדדים. אלו הסתיימו בהסכמות למתן צווים הדדיים אשר אסרו על כל אחד מהצדדים להטריד, לאיים או להפריע למשנהו. הצו ההדדי האחרון ניתן ביום 2.9.12 ופקע לאחר 6 חודשים.
3. המבקש הגיש בקשה נוספת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. לטענתו, לאחרונה חלה החמרה בהתנהלות המשיבים, והוא חש מאויים בשל כך. ההחמרה מתבטאת בחנייה פרובוקטיבית של המשיבים בסמוך לביתו, שחרור כלבי המשיבים אשר מגיעים לשטחו ומתגרים בכלבו, זימון משטרה על-ידי המשיבים בשל טענה לחניה אסורה מצידו, וכן התפתחות שחלה בצעדי אכיפה מצד הרשויות ביחס לעסק בלתי חוקי שמנהלים המשיבים בביתם. המשיבים מכחישים את טענות המבקשים. לדבריהם, לא ביצעו כל פעולת איום או הטרדה ביחס למבקש, וחילופי הדברים האחרונים ביניהם היו בשנת 2011, אירוע שבעקבותיו ניתן הצו ההדדי בהסכמה. עוד הם מציינים, כי הם פועלים להסדרת העסק והעברתו למקום אחר והטענות נגדם נטענות בעלמא.
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אינני מוצאת כי לעת הזו קיימת תשתית המצדיקה מתן צו שיפוטי נגד המשיבים.
5. בהתאם לחוק, לצורך מתן צו למניעת הטרדה מאיימת, על בית המשפט להשתכנע כי בוצעה מעשה של הטרדה מאיימת, וכן כי קיים בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפעול באופן כאמור (סעיף 2+4(א) לחוק). מדובר בשני תנאים מצטברים. בהקשר זה יש חשיבות לבחינת קיומה של תשתית עובדתית אקטואלית המצדיקה מתן צו, כאשר ככל שקיימת סמיכות זמנים בין מעשי ההטרדה (במידה והוכחו) לבין מועד הגשת הבקשה, גדל המשקל שיש לייחס להם בבחינת החשש להישנות עתידית (ראו: בר"ע 179/04
שובל נ' ניסים
, פורסם במאגרים).
6. בענייננו, ברי מתוך החומר שבפני כי מדובר במערכת יחסים עכורה בין שתי משפחות שכנות. ברקע הדברים עומד, בין היתר, קיומו של עסק של השכרת כלי רכב לטיולים בבית המשיבים, אשר פועל ללא רישיון. בעניין זה, כפי שעולה ממסמך שצורף לבקשה, ניתנה לאחרונה הוראה מטעם משרד הפנים, לפעול להוצאת צו סגירה לעסק, והנושא מטופל על-ידי הרשויות המוסמכות. בידי המבקש אף להגיש בעניין זה תביעה אזרחית מתאימה בגין מטרד או עילה אחרת. אינני סבורה כי במסגרת הבקשה שבפני לפי חוק הטרדה מאיימת יש מקום למתן סעד בהקשר של הפסקת פעילות העסק, ואף לא זה הצו שהתבקש בבקשה.
7. כפי שצויין לעיל, בעבר ניתנו צווים הדדים למניעת הטרדה מאיימת. לא עלה מטיעוני המבקש כי המשיבים הפרו את הצו ההדדי האחרון שניתן. אינני סבורה כי יש בטענות המבקש ביחס לעת שקדמה להגשת הבקשה הנוכחית, כדי הניח בסיס אקטואלי מספק למתן הצו המבוקש. ככל שהדברים מתייחסים לחניה ברחוב בסמוך לבית המבקשים, או לאי-שמירה על כלבים, ספק אם יש בהם כדי לעלות כדי הטרדה מאיימת במובן הוראות החוק, ואינני סבורה כי יש בכך, כשלעצמו, כדי להצדיק מתן צו בהליך זה. הטענה לחשש להתנכלות עתידית מצד המשיבים, בשל הפעולות שננקטו על-ידי הרשויות בקשר לעסקם של המשיבים "וייחוס" מהלך זה לפעולותיו של המבקש מול הרשויות, כשאין היא מבוססת על ראיות ממשיות, איננה יכולה להוות בסיס מספיק למתן צו שיפוטי, שכן מבחן החוק הוא מבחן אובייקטיבי. זימון משטרה על-ידי המשיבים בטענה להפרעה מצד המבקש, איננו יכול להיחשב בגדר הטרדה מאיימת לפי החוק. יצויין כי בעת הדיון הועלתה טענה חדשה לפיה רכב המשיבים התנגש לאחרונה בשרשרת המגדרת שטח המבקש. טענה זו הוכחשה על-ידי המשיבים, אולם אף אם ארע אירוע כזה, לא הוכח כי מדובר בנקיטת מעשה מכוון מצד המשיבים.
8. מתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד אדם, מחייב תשתית עובדתית מספקת להוכחת התנאים הקבועים בחוק. אין מדובר בהחלטה של מה בכך, שכן יש בהוצאת צו כאמור, שהוא בעיקרו צו מניעתי-פרסונאלי, כדי להגביל באופן כופה את הפרט, ואף עשויות להיות לו השלכות מבחינת שמו של אדם. בענייננו, נוכח העובדה כי עיקר הטענות אינן מתייחסות לתקופה האחרונה, ואילו הטענות באשר להתרחשויות האחרונות אינן מניחות תשתית לקבוע כי ננקטו איומים או מעשי הטרדה מאיימים אחרים מצד המשיבים כלפי המבקש, סבורני כי דין הבקשה להדחות.
9. יודגש כי ככל שיחול שינוי נסיבות כלשהו, וככל שיינקטו איומים או הטרדות כלשהן מצד מי מהמשיבים כלפי המבקש, יהיה בידי המבקש להגיש בקשה חדשה בעניין זה, שתשוב ותבחן לגופה.
10. אשר על כן הבקשה נדחית.
11. אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים.